פרויקט גמר - המסע שלי | משה ניר - "אלונקל"- אלונקה לאירוע רב נפגעים
זירות ובהן נפגעים רבים מאלצות את צוותי ההצלה להתמודד עם מחסור בכוח אדם. היחס המספרי בין הצוות הרפואי לבין הנפגעים מגיע לשיאו ברגע שנפתחת האלונקה: הפצוע שוכב על האלונקה, וצריכים לסחוב אותה לא פחות מארבעה אנשים.
ה"אלונקל" נבנתה כדי לאפשר לצוות הרפואי לצמצם את כוח האדם הנדרש בעת סחיבת האלונקה, וכך לאפשר טיפול יעיל יותר. המנגנון הגלגלי של ה"אלונקל" מאפשר את סחיבתה על ידי שני אנשים בלבד - מחצית מהכוח המושקע כיום.
הפחתת כמות האנשים שהטיפול הרפואי בשטח תלוי בהם, יכול להציל חיים.
המעצב שלנו השבוע משה ניר בן 26 מקרית מלאכי. משה הגיע ללמוד אצלנו לאחר שחרורו מהצבא. את תחום העיצוב התעשייתי הוא לא ממש הכיר אבל כבר מגיל צעיר הוא ידע שהוא רוצה לעשות, לעזור, לשנות ולשפר לאנשים.
זהו פרויקט הגמר שלו.
משה בוא נתחיל מהתחלה, איך הגעת ללמוד אצלנו?
אני לא הכרתי את תחום העיצוב התעשייתי. לאחר שחרורי מהצבא המליצו לי חברים על לימודי עיצוב תעשייתי, התחלתי לחפש וראיתי סרטון של ברק הריסון ביוטיוב (ראש מחלקת עיצוב במכללת אורט סינגאלובסקי), והבנתי שאת זה אני רוצה ללמוד.
איך הרגשת במהלך הלימודים?
זמן קצר אחרי שהתחלנו ללמוד התחילה תקופת הקורונה וזה היה מאתגר מאוד. עיצוב תעשייתי זה מקצוע של התנסות ועבודה בידיים, לגעת, להרגיש וגם לראות. לא יכולנו להגיע למכללה, הסדנה והמכונות במכללה היו סגורות. כל אחד מאתנו פתח סדנה קטנה בבית. קנינו כל מיני חומרים ואלתרנו. היינו צריכים להיות יצירתיים מאוד בתקופה הזו. מה שהיה טוב בשבילי שהיו שיעורי זום מוקלטים ויכולתי לחזור על ההקלטה בכל פעם שלא הבנתי משהו. הלימודים בתקופת הקורונה היו קשים יותר אבל הם חישלו אותנו, וכשחזרנו, הדברים התחברו לנו יותר.
בוא נחזור לפרויקט הגמר שלך, איך בחרת את הנושא?
תמיד היה לי חשוב לשפר ולשנות. לדעתי צריך לשפר את הקיים לפני שמתחילים להמציא משהו חדש לחלוטין, בתהליך שיכול להימשך שנים רבות. בצבא עשיתי קורס מפקדי חוליות באירועי אר"ן (אירוע רב נפגעים). מה שמאפיין אירוע רב נפגעים הוא שכמות המטופלים עולה על כמות המטפלים. כבר אז הבנתי שבתחום הזה יש הרבה דברים לשנות. כשראיתי את אסון מירון, אירוע רב נפגעים, בין הגדולים שהיו כאן, ראיתי שסוחבים שם אלונקות וחשבתי איך אפשר לשפר.
באלונקה משתמשים בצבא, במגן דוד אדום, חקרתי את הנושא וראיתי שלא קרו שינויים רבים במהלך ההיסטוריה מבחינת המבנה: שני מוטות ובד פרוס ביניהם. באמבולנס יש אלונקה מסיבית וטובה למקומות מסוימים, אך אין אלונקה שתתאים באמת למצבים קיצוניים כמו אר"ן, שתהיה מהירה בנשיאה וגם שכמות האנשים שנושאים אותה תהיה אדם אחד בפועל ושניים שמתפעלים אותה. נוסף על כך, חשוב גם להיות בקשר עין עם הפצוע, וזה חסר באלונקה שמתפעלים בשטח. בצבא - הפצוע באלונקה נמצא מעל ראשו של המטפל. הפחתת כמות האנשים ושמירה על קשר עין עם הפצוע היו הנושאים העיקריים שקיבלתי על עצמי לפתור.
מבחינת הפחתת כמות האנשים חשבתי על הרעיון של הפחתת כמות הגלגלים. צץ לי הרעיון של מבנה של מריצה. במריצה יש גלגל מקובע ורציתי שהאלונקה שלי תתקפל ותהיה נוחה לשימוש, פשוטה וקלה. הבנתי שאני צריך ליצור מנגנון אינטגרלי שיפתח ויסגור את הגלגלים.
מה היו הקשיים שלך ומה הלך לך בקלות?
הקושי שלי היה למצוא מנגנון ולחבר את המנגנון לאלונקה. הקושי לשנות ולעצב משהו שלא שונה כבר מאות שנים אחורה. שהאלונקה תהיה קלה, חזקה ותחזיק את הפצוע בבטיחות ובנוחות. נוסף על כך הייתי צריך לחשוב גם שהאלונקה תוכל להתקפל ולא תתפוס מקום אחסון כשאינה בשימוש.
החיבור לנושא עצמו היה לי קל. היה לי חשוב להצליח לפתור את הבעיות ולעמוד באתגרים, וזה דרבן אותי. רציתי שיהיה פרקטי ויעזור באמת בשטח ולא רק תאורטי. רציתי שישתמשו במוצר שלי. הייתי מחובר במאה אחוז לנושא.
מאיפה הגיעה ההשראה לעיצוב?
חקרתי את עולם המנגנונים עד שמצאתי מנגנון של קרש גיהוץ שאתה יכול לכוון. עשיתי בו כמה שינויים שהיו מאתגרים מבחינת מבנה האלונקה. ניסיתי להקטין את המנגנון וגם לשמור על החוזק שלו. חיברתי את המנגנון בצד האלונקה וברגע שלוחצים עליו הוא נפתח, ואפשר לקבוע את הגובה הנוח לך מבחינת האלונקה, אדם אחד סוחב את האלונקה עם הפצוע, ומישהו אחר מפנה את הדרך ונותן טיפול לפצוע.
מחברים – שיניתי מחברים שקיימים והתאמתי לאלונקה שלי, ההשראה הייתה מעגלת תינוק שיש בה מחברים שמתכת מתחברת למתכת - מוט למוט.
התאמתי לקו מסוים של עיצוב את כל האלמנטים.
היה חשוב לי גם לעשות הכול לבד מהתחלה, אם זה מוטות, לתפור בד. למדתי טכנולוגיות בתחומים נוספים במהלך הפרויקט כמו תפירה, לעבוד במתכות מסיביות יותר, מחברים. לימדתי את עצמי תחומים שלא הייתי בהם טוב מספיק.
מה היו הצעדים החשובים שקידמו את יצירת הפרויקט?
היו לי רגעים שהדברים לא עבדו, כמו המנגנון בחיבור לאלונקה והרגשתי אבוד קצת. אז הלכתי לכיוון שונה. הצלחתי לשנות ולקצר את המנגנון ב- 50%, ככה פתרתי גם את החיבור לאלונקה וגם את העבודה של המנגנון עצמו. עשיתי כל מיני ניסיונות עם מנגנונים אחרים. קיבלתי גם רעיונות מברק ומהצוות של המחלקה, איך לחבר את הדברים.
האם הייתה לך שיטה לעבודה?
השיטה שלי הייתה - מטרות בכל שבוע. בכל תחילת שבוע אני מציב מטרות, שהשבוע אני אמור לסיים. אם בסוף השבוע לא סיימתי אותן העברתי ללו"ז שבוע נוסף. זה אומר שאני לא מוריד אלא עושה לי יותר בעוד שבוע. שמתי לעצמי יעדים הגיוניים לעמוד בהם. ראיתי מה אני עושה ואיך אני מצליח להתקדם משבוע לשבוע.
יש לך עצות לסטודנטים לעיצוב?
מבחינת הפרויקט, העצה שלי שצריך פרויקט שתאהב אותו ותתחבר אליו מאוד. יהיה לך קל יותר לראות את ההזדמנויות לשיפור ולשינויים. עצה נוספת - ללכת על דבר פשוט שיחולל שינוי וגם ישפיע על הרבה אנשים. התפקיד שלנו לשנות את התעשייה, לעזור לאנשים, להקל על חייהם. כמובן שהנראות חשובה גם והפרקטיות אבל העזרה לאנשים הוא הערך העיקרי לטעמי. לקחת פרויקטים שמתערבים, שישפיעו, כגון הצלת חיים, עולם התחבורה, עולם התינוקות והילדים.
העצות שלי מבחינת למידה - לחוות כמה שיותר שיטות עבודה, טכנולוגיות, לראות סרטונים, לחקור באתרים. להשתמש בטכנולוגיות קיימות לדברים חדשים או לתחומים שעדיין לא השתמשו בהן.
כשמשהו לא מתקדם לקחת יום חופש, הפסקה, כי כשלחוצים הדברים לא זזים.
